פסק-דין בתיק תא"מ 3 4667-11-11 - פסקדין

תביעה כספית על סך 7,400 ש"ח. מתוכם 5,000 ש"ח עבור עוגמת נפש (סעיף 18 ב' לתביעה).

עיקרה של התביעה הוא עתירה לביטולו של הסכם שהתובע עשה עם הנתבעת ולהשבת 2,400 ש"ח שהתובע שילם עבור צלחות לוויין שרכש מהנתבעת.

לטענת התובע ,ביום 29.6.10 הוא התקשר בהסכם עם הנתבעת ועל פי הסכם זה הנתבעת התחייבה לספק לו צלחות לוויין ,אשר עם התקנתן ,התובע יוכל לצפות במאות ערוצים המשודרים בשפה הרוסית.

עוד טען התובע ,שבתאריך 9.7.10, נערך הסכם נוסף בין צדדים ,שבמסגרתו הוא נדרש לשלם לנתבעת סך נוסף של 400 ש"ח (מעבר ל - 2,000 ש"ח ששילם עם ההתקשרות הראשונה) וזאת עבור התקנת מוצרי הלוויין. לטענת התובע, הוא אכן שילם 400 ש"ח במזומן לידי טכנאי של הנתבעת.

לטענת התובע נציגי הנתבעת הפעילו עליו לחץ מאסיבי, תוך שניצלו  את גילו, מצבו הבריאותי ואי שליטתו בשפה העברית ורק כך הצליחו להוציא ממנו את הסכומים שפורטו לעיל.

התובע טען ש"מהרגע הראשון שמוצרי הלוויין הותקנו בביתו ... התובע לא הצליח לצפות ולו בערוץ אחד, כלל הערוצים היו משובשים ... תמונות קופצות הופיעו על המסך כל העת, כך גם עד לעצם היום הזה" ("היום הזה": הכוונה ליום הגשת התביעה 17.11.11).

על פי הנטען בתביעה ,התובע פנה לנתבעת בדרישה לביטול ההסכם, הן בכתב והן בעל פה, אך פנייתו בכתב גררה אחריה מסע של הטרדות בלתי פוסקות מצד הנתבעת כלפי התובע.

אף שהתביעה הוגשה בסדר דין מהיר ,ואף שתצהיר גילוי המסמכים כולל התייחסות למכתב שעל פי הנטען התובע שלח לנתבעת ביום 6.4.11 - עותק המכתב לא צורף.

התובע הודה בכך,שביום 9.6.11 נציגי הנתבעת היו בביתו והחתימו אותו על הסכם נוסף תוך כפייה והבטחה שאם ישלם התובע סכום כסף נוסף בסך של 3,480 ש"ח, יותקנו בביתו מוצרי לוויין נוספים (הכוונה לצלחת שלישית), אשר הם אלה שיפתרו את בעיית קליטת הערוצים בביתו. 

טענת התובע היא ,שחתם על ההסכם הנוסף מתוך לחץ ואיומים שהופעלו עליו ושעוד באותו יום, טרם ששילם דבר עבור אותם מוצרי לוויין נוספים, הוא הודיע על ביטולו של ההסכם.

הנתבעת טענה ,שהמוצרים הראשונים שסופקו לתובע במסגרת ההסכם הראשון היו תקינים לחלוטין.  לטענת מי שהציג עצמו כסמנכ"ל של הנתבעת, ואשר על פי הרושם הוא האיש היחיד המתפעל את הנתבעת, הוא הגיע לביתו של התובע וביחד הם הצליחו לראות 40 ערוצים תוך שימוש ב"שלט".

הדיון הראשון בתיק זה אמור היה להתקיים ביום 15.11.12, אלא שאז התברר כי לא ניתן לתקשר עם התובע שהוא דובר רק את השפה הרוסית ולכן הדיון נדחה להיום כדי לאפשר לתובע לומר את דברו באמצעות מתורגמנית לשפה הרוסית.

עיקר חקירתו של התובע נערכה ע"י בית המשפט עצמו.  התובע נשאל מדוע, אם כטענתו, צלחת הלוויין לא עבדה מהרגע הראשון, הוא פנה לנתבעת רק חודש אחד לאחר מכן.  לתובע לא הייתה תשובה סבירה.  התובע נשאל גם, אם הציוד שקיבל במסגרת ההסכם הראשון לא עבד מהרגע הראשון - מה טעם ראה להתקשר בהסכם נוסף (גם אם בסופו של דבר ההסכם הנוסף בוטל).  אף ששאלה זו הוצגה לתובע מספר פעמים, שוב ושוב, הוא לא הצליח לספק תשובה מתקבלת על הדעת.

אין זה מיותר לציין, שכאשר התובע "נלחץ" ע"י שאלות שלא היה לו עליהן מענה הוא "ניתק מגע" באופן פיזי ע"י יצירת מצג של מעין התעלפות.

התובע חזר שוב ושוב על הטענה שהוא מבקש שהנתבעת תיקח את הצלחת ותשיב לו את כספו.

הנתבעת הסבירה שמדובר בציוד שכיום נחשב מיושן ולא ניתן למצוא לו כל שימוש. 

בסעיף 14 ו' (א) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א- 1981, נקבע כי:

"בעסקה לרכישת טובין, סוגי טובין, שירותים או סוגי שירותים , שקבע השר, רשאי צרכן לבטל את הסכם הרכישה בתוך התקופה שקבע השר, ובלבד שאם העסקה היא לרכישת טובין והצרכן קיבל את הטובין שרכש".

ב תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) , תשע"א- 2010, נקבע כי: